חֹרֶף
אֲנִי כְּבָר מַרְגִּישָׁה אֶת הַחֹרֶף מַגִּיעַ, הוּא לוֹחֵשׁ לִי בְּמַשַּׁב הָרוּחַ הַקַּלִּיל וְהַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן- הֲלֹא הוּא הַיּוֹרֶה, צוֹעֵק לִי וְקוֹרֵא: "הִנֵּה אֲנִי פֹּה" וְהַהֵד אַחֲרָיו חוֹזֵר: "פֹּה... פֹּה... פֹּה... ".
טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם נוֹקְשׁוֹת עַל חַלּוֹנִי, אֲנִי בּוֹכֶה אִתָּם- מֵהִתְרַגְּשׁוּת!
כְּשֶׁבָּא הַחֹרֶף, אֲנִי חָשָׁה אֶת הַטָּהֳרָה נִשֵּׂאת לְעֶבְרִי מוּנֶפֶת עַל זוּג כְּנָפַיִם צְחוֹרוֹת וּבִמְעוֹפָהּ הִיא מִסְתַּכֶּלֶת אֵלַי וְשׁוֹלַחַת מַבָּט מַבְטִיחַ- בַּחֹרֶף, הַכֹּל טוֹב! אֵין מִמָּה לִדְאֹג!
גַּם אִם בַּקַּיִץ קְצָת טֻמְאָה עָטְפָה, קִרְקְרָה מִסָּבִיב וְהִסְתּוֹבְבָה סְחוֹר-סְחוֹר, הִיא תֵּעָלֵם כְּלֹא הָיְתָה.
אֶהְיֶה נְקִיָּה! הַגֶּשֶׁם יִשְׁטֹף אֶת חַדְרֵי לִבִּי וְאֶהְיֶה שׁוּב בַּעֲלַת תְּמִימוּת זָכָה, וַאֲנִי? אֲנִי אַתְחִיל דַּף חָדָשׁ!
הָרוּחַ הַנְּעִימָה נוֹשֶׁפֶת בְּעָרְפִּי וְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָאַחֲרוֹנוֹת שׁוֹלְחוֹת לִי חִבּוּק, וַאֲנִי חָשָׁה אַהֲבָה וְרוֹגֵעַ פְּנִימִי.
