מַיְנְדְּפוּלְנֵס- אִי שֶׁל שֶׁקֶט- Meditation is Medication
מהו מיינדפולנס?
נתחיל בסיפור בודהיסטי - סיפור שנקרא 'שני החיצים':
תארו לעצמכם שאתם הולכים איפשהו ולפתע פוגע בכם חץ- החץ הזה, הראשון, מסמל כאב בלתי נמנע החץ פגע בנו בלי שבחרנו בכך ואנחנו חווים כאב שהוא חלק מהיותנו בחיים, סביר שבחיים נחווה כאב פיזי, כי זה חלק מהחיים.
עם החץ שפגע בנו, הראשון, אין מה לעשות חוץ מלפתח את הקבלה וההבנה שלנו שהחיים מורכבים מהרבה רגעי יופי וגם כאב למרות שאולי נדמה לנו שמבט כזה יחליש אותנו ויהפוך אותנו לפסימיים בפועל הוא מחזק אותנו ומאפשר לנו לפגוש את עובדות החיים בחוסן רב יותר.
במשל הזה, יש עוד חץ הוא חץ שאנחנו כבר שולחים אל עצמנו אנחנו בעצם מתחילים לשלוח "חיצים שניים" של סבל עודף שמתלווה לכאב הבלתי נמנע למשל, 'תמיד אני נפגעת! 'למה אני לא לומדת? ''מגיע לי שפגע בי החץ' 'העולם לא הוגן, למה יש בו חיצים מכאיבים?' וכן הלאה והלאה.
מיינדפולנס עושה הבחנה בין כאב בלתי נמנע בחיים לבין סבל- הסבל העודף הזה מורכב מתגובות אוטומטיות מכאיבות מפרשנויות, מהלקאה עצמית ומעוד מרחבים מנטליים ורגשיים שבעצם מעצימים את הכאב הבלתי נמנע.
אבל אל תדאגו! למרות שנשמע שאנחנו מדברים הרבה על כאב בעצם אנחנו מדברים על מציאת המשאבים המיטיבים שלנו שיאפשרו לנו לחיות עם פחות סבל ומטענים עודפים.
איך מתרגלים ומאמנים הקשבה ונוכחות ברגע הזה?
קרה לכם פעם שנסעתם במכונית ורציתם להגיע לעבודה או למקום אחד, אבל נסעתם והגעתם למקום אחר?
קורים לנו אלפי רגעים ביום שבהם הקשב שלנו מוסח, אבל אנחנו תופסים אותם רק כשקורה משהו מאוד גדול.
ביומיום יש המון רגעים של חוסר קשב, למשל, למרות שאני רוצה להיות אדם נוכח סובלני ויציב עם הילדים והחברים, אני שוב ושוב שמה לב שהמחשבות שלי סוחפות אותי אל מקומות שלא מסייעים לי ואז אני אולי מגיבה בדרכים שפוגעות בי ובאחרים.
מה קיים ברגע הזה שאפשר להיות נוכחים וקשובים אליו?
תחושות גוף, טון רגשי והלכי רוח (מחשבות).
כדי לאמן נוכחות ברגע בהקשר של תחושות גוף נשב, נעצום עיניים ונשים לב מתי הקשב שלנו קופץ למשהו אחר ואז נחזיר אותו חזרה לנשימה, במובן הזה הנשימה היא עוגן שתמיד נוכל לחזור אליו.
עצמו רגע את העיניים, קחו כמה רגעים ושימו לב לתחושה הממשית של הנשימה, נשים לב איך האוויר נכנס לריאות אולי הבטן עולה ויורדת ואיך האוויר יוצא בנשיפה.
מה היחס שאנו מפנים לתחושות שלנו ואיך לתרגל נכון את היחס?
אם הרגשנו לדוגמה כאב בגוף, לא נתייחס אליו ביחס מכאיב: מה שיש לך? למה שוב את/ה עושה את התרגיל הזה? זה 'החץ השני'.
אחת הטכניקות המומלצות היא תיוג, לדוגמה: קר לי ברגליים- אני מתייגת 'מגע קר', או אני חושבת על מה אמרו לי היום- מתייגת 'מחשבה', אני רוצה לשתות קפה, נתייג 'השתוקקות'.
הרעיון הוא לתת כותרת פשוטה, תיאורית, ללא פרשנות, לנקות כמה שאפשר את הפרשנות.אפשר להשתמש בתיוג של 'נעים' או 'לא נעים' אבל ללא הפרשנות שאומרת 'זה לא נעים כי...'.
אנחנו רוצים לפגוש כך את מה ששמנו לב אליו כדי לאפשר לעצמנו מגע עם המציאות כל מה שהיא לא תהיה עבורנו עם כל מה שהיא כוללת, חשוב להבין שתרגול כזה לא מפתח פאסיביות או חוסר התמודדות- זוהי דווקא דרך כן לפגוש, בישירות ובאומץ את מה שקיים ולהסכים לקבל את הנוכחות שלו בין אם הוא נעים ובין אם לא.
נכיר את עיקרון החולפיות. אפשר לחשוב על העיקרון הזה בעזרת הדימוי של מלון אורחים:ישנו שיר נהדר של משורר סופי בשם רומי ששורותיו הראשונות הן: "להיות אנושי זה מלון אורחים אורח חדש מדי בוקר", הכוונה היא שהחוויות שלנו באמת מגיעות וחולפות כמו אורחים לרגע.
כאשר אנו מכירים בכך מתחילה להתבסס אצלנו ההכרה שאפשר "לארח" כל סוג של חוויה בלי להתבלבל ולחשוב שהיא בעלת המלון.
מהם רגשות לא נעימים ואיך להתייחס אליהם?
רגשות לא נעימים כמו כאב, עצב, אכזבה, תסכול וכעס.
בדרך כלל אנו נמנעים מלקבל רגשות אלו, כאשר אנחנו מונעים את רגשות ה'לא נעים', אנחנו לא מאפשרים לעצמנו לחוות גם חלק ניכר מהדברים המשמעותיים בחיים והתסכול והכאב שלנו רק מתגברים.
איך פוגשים בתרגול טון רגשי?
הרעיון בגדול הוא תנו לחוויות לחיות! לא להדוף ולא להימנע כמו שכבר למדנו, נתייחס באופן פתוח ויציב נזהה את הרגש, נאמר ש'ככה זה עכשיו' "זה לא נעים, אבל יש לי מרחב עבור זה" ונזכור את החולפיות של כל הדברים.
מהי תגובתיות? חוסר יכולת לעצור תגובה פנימית וקפיצה מיידית לתוך תגובה חזרתית.
גל הצונאמי של התגובתיות שלנו מגיע בדרך כלל כשאנחנו מוצפים בתחושות, ברגשות ובמחשבות לא נעימות שמשתלטות עלינו ואם אין לנו קשב יציב מולם, אנחנו נכנסים לתגובתיות ואי יציבות מנטלית ובדיוק את זה מתרגלים במיינדפולנס.
כשיש לנו רגש לא נעים, נתעלם ממנו ולאט לאט הוא ידעך כמו צלצול פעמון.
למה אנחנו בכלל רוצים לפגוש את המחשבות שלנו ולשים לב אליהן?
כולנו מכירים את המצב הזה שבו תוכני המחשבה משתלטים על כל התמונה שלנו ואנחנו מוצאים את עצמנו במרדף חזרתי אחרי תכנים שלא תמיד מועילים לנו.
למשל, מחשבות חוזרות ומתישות על דברים שכבר קרו, מחשבות שהן דאגות לגבי דברים עתידיים שאולי בכלל לא יקרו וגם סתם מחשבות שלא מיטיבות עימנו.
אנחנו יודעים שהמחשבות משפיעות על החיים שלנו, השאלה האם אנחנו מזדהים איתן לגמרי, מאמינים להן ונותנים להן להשפיע על הפעולות שלנו או שלא.
זה לא אומר שאין חוויה של כאב אבל הוא לא מוחרף על ידי כך שאנחנו מזדהים לחלוטין עם מחשבות מכאיבות.
בהצלחה בתרגול המיינדפולנס, אני מצרפת כמה קבצי שמע לתרגול מתוך הקורס 'מיינדפולנס' של קמפוס IL.
