רָחֵל אִמֵּנוּ "וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב"

כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב׃ 


הפסוק מהדהד שוב ושוב ושוב. אין מילים בפי לתאר דבר. לא בפן הלאומי ולא האישי. באופן כללי לא כתבתי הרבה בזמן האחרון (באתר לפחות..),

 אולי זה חלק מה"רחל" שבי. מסע חיה גילם שתיקה, אולי גם היא כתבה  את מנגינת ליבה למגירה.

אבל איכשהו שוב מגיע י"א חשוון. ושוב אני מרגישה "אחריות" על הכתפיים. מרגישה צורך מחדש לברר את 'רחל'. 

את ההגיגים הניצבים למעל דמותה. את העראיות שעוטפת את ימי חייה ומותה גם כן.

מרגישה איך שנית סיפורה של האישה מלפני יותר 3500 שנה קשור במישרין לימינו. וכל פעם חלק אחר משתייך. וכל פעם חלק אחר נשזר במהותו בתקופות עכשויות.

וכל פעם העראיות מתעטפת בסוד שונה. מופיעה במסיכה שונה.

פעם זאת הסוכה הקוראת לתוכינו "צאו מהמרחב המוגן, מאיזור הנוחות". תראו את האחר, את הסביבה. תרעו את צאנכם, עמך ישראל, "וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן".

ופעם אנו נקראים, קריאה פנימית לריפוי שונה, במיקרו. ציווי לחזור למעמקי נפשינו, למסתרי ליבנו. למרחב הבטוח שבנו, לבחון אותו, את קירות ליבנו, לחזק אותם בדברי אמונה וביטחון בבורא עולם שרק הוא השולט, לשחרר את ההיאחזות לדעת מה ילד יום.

רגשות שליליים מגיעים כתוצאה מאור גדול שאינו נכנס בכלי, מהרבה טוב שלא תמיד גלוי לעיננו, השגחות פרטיות שלא תמיד מוחשיות, מהלכי שמיים שלא תמיד מובנים, שמנפצים את הכלי.

אנחנו הוא הכלי. בנו מתרחשים הסדקים, החתכים, השריטות, השברים לרסיסים.

כאשר אנו נעשה עצמינו כלי ע"י ביטול (be tool- היה כלי. עפ"י "טיפול נפשי ארצישראלי" ספרו של ד"ר מיכאל אבולעפיה), הכלים לא עוד יתנפצו בחזרתיות אינסופית.

הכלים יכילו את הטוב היורד מלמעלה, בין אם במוחש ובין אם בהסתר. הכלי שבנו הוא המרחב המוגן אותו אנו יוצרים לעצמנו. הכלי יוכל להוות מקלט לכל רגשותינו השליליים, לעבד אותם, לנוע במחול הרמוני עם עראיות החיים.

או אז נהיה כמו רחל שבאה עם הצאן, אומר לנו רבי שלמה קרליבך, שלא צעקה עליהם שיסחבו לפניה, אלא הלכה בדרכי הנועם ובנתיבות השלום, ולכן הצאן פסע בעקבותיה. וכשיעקוב אבינו ראה זאת, בחר בה לבעל.



לע"נ הנרצחים הקדושים. ולהשבתם לשלום של החטופים ויתקיים בהם הכתוב "וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב" (ירמיהו לא, טו) , שע"כ מבכה רחל ❤️‍🩹

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.
אתר זה נבנה באמצעות